עו"ד רמי בובליל נ' ארנון ואח'

החלטה

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בת"א (כב' השופטת אלמגור ס.נ), במסגרתו חויב המבקש יחד עם המשיבים 2 ו 4 לשלם למשיבה 1 (להלן-"המשיבה"), סך של כ- 168,000$ בתוספת שכ"ט והוצאות.

העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא:

1.המבקש, העותר לעיכובו של פסק הדין, שימש גם בתור עורך דינה של המשיבה בעת שזו התקשרה עם המשיבה 2, בעסקת קומבינציה (להלן-"החוזה"). המשיב 3 הינו קבלן בניה והבעלים של משיבות 2 ו 4. במסגרת החוזה התחייבה המשיבה 2 לבנות על מגרש שבבעלות המשיבה בניין דירות שמתוכו 38.5% מהזכויות כולל הבנוי, יוותר למשיבה .

2.בהתאם לאשר הוסכם בחוזה, על המשיבה 2 היה לשלם למשיבה תשלומי איזון כפי שיקבעו על ידי חוות שמאי. בהתאם לפסק דינו של בית משפט קמא, קבעו הצדדים לחוזה באופן מפורש את זהות השמאי, ובמקרה שלנו שמאית (להלן-"השמאית המוסמכת") ונקבע כי חוות דעתה תהיה הקובעת לעניין גובה תשלומי האיזון אם יהיו כאלו. לאחר הגשת חוות דעתה של השמאית המוסמכת בה נקבע כי יש לבצע תשלומי איזון בסך 118,000$ ולאחר שתשלום זה לא שולם, הוגשה התביעה נשוא פסק דינו של בית משפט קמא.

3.בנוסף, בית משפט קמא קבע כי המשיבה 2 הפרה את החוזה בכך שנמנעה מלשלם למשיבה את תשלומי האיזון, ולכן זכאית המשיבה לפיצויים מוסכמים כפי שנקבע בחוזה בסך 50,000$ .

עוד קבע בית משפט קמא כי גם המשיבה 4 חבה כלפי המשיבה באשר חוייבה המשיבה 2.

4.בנוסף, קבע בית משפט קמא כי גם על המבקש לשאת באותם חיובים כלפי המשיבה, תוך שהתקבלה עתירתו לחייב את המשיבה 2 כלפיו, במסגרת הודעה לצד שלישי.

בית משפט קמא מצא כי המבקש התרשל בכך שלא דאג לבטוחות נאותות בחוזה לטובת המשיבה, ולכך שלא יידע את המשיבה כי הוא מייצג גם את הקבלן, קרי את הצד הנגדי לחוזה, ולכן חב בנוסף באחריות בגין הפרת חובה חקוקה לפי סע' 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בכך שלא קיים את החובה המוטלת עליו מכוח סעיפים 14(ב) ו 14(ד) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו- 1986(להלן-"כללי האתיקה).

5. יוער, כי חיוב המבקש הינו יחד ולחוד עם המשיבות האחרות שחוייבו כאמור.

6.המבקש ציין בבקשתו כי שילם מחצית מסכום פסק הדין,סך של כ- 700,000 ₪, אך מבקש את עיכוב התשלום של יתרת הסכום – במיוחד שהפקיד את היתרה בידי בא כוחו, זאת מחשש כי לא יוכל להיפרע מהמשיבה אם תתהפך התוצאה בערעור. המבקש תומך בקשתו בכך שהוא מפנה את בית המשפט לעובדה כי כנגד בעלה של המשיבה תלויים ועומדים מספר תיקים בהוצל"פ ואשר נאמדים בסך של כ- 1,900,000 ₪. לטענת המבקש, לאור מצבו הכלכלי הקשה של הבעל לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה בערעור. בנוסף, המבקש מפנה את תשומת לבו של בית המשפט לעובדה כי המשיבה ובעלה הינם "קשישים ופנסיונרים".

לעניין סיכויי הערעור- לדעת המבקש סיכויי הערעור גבוהים, בבקשתו טוען הוא טענות רבות ושונות כנגד פסק דינו של בית משפט קמא אשר מעידים לשיטתו כי סיכויי הערעור הינם גבוהים, ובמיוחד לאור העובדה כי תוצאת פסק הדין היא בלתי ראויה ובלתי צודקת.

7.המשיבה בתגובתה תוהה מדוע החשש הממשי שקם למבקש בבקשתו, לא התעורר עת שילם את סכום מחצית פסק הדין, קרי, סכום של 700,000 ₪ ואם אכן האמין כי לא יוכל להשיב את המצב לקדמותו מדוע לא הגיש בקשה זו על כל הסכום אשר נפסק. בנוסף, מציינת המשיבה כי לפי פסק הדין חויבה המשיבה 2 לשפות את המערער במלוא סכום פסק הדין, וכנגד המשיבה 4 עומדת למבקש זכות להשתתפות במחצית פסק הדין בהיותה נתבעת שחויבה ביחד ולחוד, ולכן לכאורה יכול להיפרע בגין הסכומים נשוא התביעה גם מצד יתר החייבות, ובכל מקרה לא יוותר מול "שוקת שבורה" כטענתו.

המשיבה מוסיפה בכל הנוגע למאזן הנוחות כי המבקש לא הרים את הנטל להוכיח כי לא יוכל להיפרע על ידה במידה ויזכה בערעור ומציינת כי אין לייחס משקל לחקירה הכלכלית שהתנהלה כנגד בעלה שכן לא מדובר בנכס שרשום על שמו, וכי גם אם אכן "יבוזבזו" כספי הפיצויים נשוא התביעה, הרי שלמשיבה בטחונות נוספים ובטוחים, ביניהם דירת המגורים אותה קיבלה כחלק מאותו חוזה נשוא התביעה ועל כן אין כל חשש כי המבקש לא יוכל להיפרע במידה ויזכה בערעור.

לעניין סיכויי הערעור טוענת המשיבה כי הם נמוכים, הערעור תוקף בעיקרו ממצאים עובדתיים והערכות מהימנות אשר קבע בית משפט קמא וכי הסיכוי כי ערכאת הערעור תתערב באותן קביעות אינה סבירה. לחלופין, טוענת המשיבה כי הערעור נובע מאי הבנת פסק הדין. לבסוף מציינת המשיבה כי הגישה ערעור שכנגד במסגרתו היא תוקפת קביעות בית משפט קמא אשר דחו באופן חלקי את התובענה, ועל כן לא רק שלא תצטרך להשיב כספים בערעור אלא שלסכום שנפסק יתווספו סכומים נוספים.

דיון:

8.כלל ידוע הוא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים וכי הזוכה בדין זכאי לקבל לידיו את פירות זכייתו מיד עם הינתן ההחלטה המזכה [ראו:א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט), בעמ' 672].

בדרך כלל, מי שמבקש לעכב ביצוע של פסק-דין עד להכרעה בערעור, או להשעות את תוקפו בדרך אחרת, חייב להוכיח שמתקיימים שני תנאים. ראשית, עליו להוכיח שיש לו סיכוי טוב לזכות בערעור. שנית, עליו להוכיח שאם לא יעוכב הביצוע ייגרם לו נזק בלתי הפיך או לפחות, כי מאזן הנזקים שייגרמו לצדדים נוטה לצדו, באופן שיצדיק את העיכוב [ראו:בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל אביב, פ"ד נ(1) (1996)]. כלל זה מקבל משנה תוקף שעה שמדובר בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק-דין כספי, שכן בדרך כלל ניתן להשיב את המצב לקדמותו על-ידי השבת הכספים [ראו: בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נ(5) 403 (1997)]. תנאים אילו מקיימים יחסי גומלין, ועל כן ככל שמאזן הנוחות ייטה בבירור לכיוון דחיית הבקשה על סיכויי הערעור להיות מאוד גבוהים ולהיפך.

9.סיכויי הערעור- מחד, בכל הנוגע לסיכוי הערעור בנושא האחריות של המבקש בגין אי תשלומי האיזון ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, לא מצאתי כי סיכויי הערעור הינם כה גבוהים עד שהם מטים את הכף לטובת המבקש. מאידך, בכל הנוגע לחיוב המבקש בגין הפיצויים המוסכמים, לא ניתן להתעלם מטענת המבקש כי כלל לא היה צד לחוזה, ולכן, לכאורה, לא ניתן לחייבו בפיצוי מוסכם מכוח חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א- 1970. על כן, בשים לב כי איני נדרש להכרעה בסכסוך לגופו ורק לצורך בחינת סיכויי הערעור מצאתי כי בכל הנוגע לשאלת חיובו של המבקש בגין הפיצויים המסוכמים נוטה הכף לטובת המבקש.

10.מאזן הנוחות- במקרה דנן, לא ניתן לומר כי מאזן הנוחות נוטה לצד המבקש וכי אכן לא יוכל להיפרע מהמשיבה. לטענת גילם של המשיבה ובעלה, גם אם אכן מדובר בבעל דין מבוגר, הרי שאין משמעות הדבר כי יינתן עיכוב אוטומטי או כי הדבר יעמוד לרועץ כנגדו. יתרה מכך, בנסיבות בהן מדובר בזוכה בדין אשר נטען כי הוא מבוגר יש מקום שהוא אישית ייהנה מפרי זכייתו. המבקש אמנם הציג בבקשתו ראיות, לכאורה, המעידות על מצבו הכלכלי הקשה של בעלה של המשיבה וטענה זו לא נסתרה, אך עדיין לא הוכיח מדוע לא יוכל להיפרע אם תתהפך התוצאה בערעור, במיוחד נוכח העובדה כי כפי שידוע, על אחת כמה וכמה למבקש, שבבעלות המשיבה דירת מגורים, כך גם, אם אכן קיים החשש בפני המבקש כי לא יוכל להיפרע מהמשיבה, מדוע חשש זה לא קם ביחס לסך של 700,000 ₪ אשר שולמו כבר.